RelatioNet ST YE 30 LO PO: נצר אחרון

Monday, October 16, 2006

נצר אחרון

יהודה שטרנפלד הוא יוזם ומקים פרויקט נצר אחרון- מפעל הנצחה לניצולי השואה שכל משפחתם נרצחו ובאו ונלחמו במלחמות ישראל, ונהרגו בקרב.
יהודה שטרנפלד הוא ממקימי יער המגינים בעמק איילון שם חקוקים בסלע כל שמותיהם של 476 חללי צה"ל שנפלו במלחמת השחרור, שםנחנכה האנדרטההמרשימה בעצרת מרשימה שקיימו ק.ק.ל ומשרד החינוך .
יהודה שטרנפלד הוא ממקימי אנדרטת נצר אחרון בהר הרצל, ומקים השביל המחבר בין הר הרצל ליד ושם "משואה לתקומה".
יהודה שטרנפלד במהלך הפרויקט שלו עבד עם בתי ספר שונים כמו: בית הספר עמל ב' פ"ת, ו- 100 בתי ספר נוספים, אשר כל בית ספר אימץ חלל וחיפש קרובים לחללים ולחללי נצר האחרון.
יהודה שטרנפלד הדליק משואה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה בשנת 2000, והסיר את הלוט של אנדרטת יער המגינים והשביל המחבר בהר הרצל.
כיום פרויקט נצר אחרון משותף לפרויקט לחקר ניצולי השואה ומלחמת העולם השנייה Relationet, פרויקט זה מחפש קרובים לניצולים ולחללי נצר אחרון, ונותן שער וחלון הזדמנויות קצר מאוד לחקר והכרה של נושא השואה מעדות ראשונית של הניצולים.
בבתי הספר ברעננה ובערים נוספות נערכת חקירה של חללי נצר אחרון ולימוד על כל אחד ואחד, באמצעות מחקר ובאמצעות האינטרנט.
ברעננה בנוסף לאנדרטאות הקיימות ביער המגינים ובהר הרצל הוקמה אנדרטת זיכרון בעיר רעננה ובקרוב מאוד גם בעיר פתח תקווה.

פרויקט זה החל בפתאומיות גמורה, רצון רב, נחישות, ושאיפה רבה לנשוא ולזכור את אותם חללים שנלחמו על ההגנה על מדינתנו, ללא ידיעת השפה, ללא משפחה, ללא זכר, ומתו במערכה.
"כי במותם ציוו לנו את החיים".

פרויקט נצר אחרון-

נכדתי חזרה מפולין עם החברים שלה מכפר סבא שחזרו מפולין, הם ערכו עם המשלחת שלה הצגה מפולין שבה ערכו טקס של שלושה דורות סבא,אמא והנכדה, ואחרי זה כבר נשברתי, אני צריך לעשות משהו.

הייתי ביום אזכרה לחללי צה"ל בשנת ה- 50 למדינת ישראל, רפול היה דברן גדול 2 דקות היו בשבילו דבר גדול.

והוא אמר במילים שלו: כאן בבית הקברות ובבתי קברות אחרים קבורים בחורים שבאו מהשואה,להילחם במלחמת השחרור ונפלו ואין מי שיגיד עליהם קדיש. מה הייתי צריך לעשות שומע, והמ"פ חבר שלי שעמד לידי נתן לי מכה בצלעות ואמר לי "יהודה אתה אחד מהם, אתה צריך לעשות משהו", אני חשבתי מה לעשות בן אדם שחי 52 שנים בארץ, אני אחד מהם ואמרתי לו אתה יודע מה אני אעשה משהו.

הלכתי הביתה, ואמרתי מה אני אעשה, אכתוב, היה לי חבר שהוא פרופסור לתנ"ך פלמחניק רציני לא כמוני ואני הלכתי עליו ואמרתי לו:" שרגא אני רוצה לכתוב מכתב לפלמח ואמרתי לו שהוא יכול לכתוב יותר עדין מבחינה ספרותית ותשלח לי בדואר".

שלחתי את המכתב הזה לשייקה גביש, וחיכיתי לתשובה, ולאחר מכן קיבלתי טלפון מרפול שהיה בצפון אסיה ואמר לי שבאמת צריכים לעשות משהו, ואני אמרתי שלחתי מכתב לשייקה גביש, והוא אמר לי: "תתקשר אליו, תגיד לו רפול אמר".

אני בא לשייקה גביש לא לבד, דברים גלויים בעיניים וישבנו שלוש שעות, אמרתי לו תן לנו אבן ונרשום עליה שמות יוצאי שואה, הם שריד אחרון על למשפחתם כי אין להם משפחה, כלום , אין מי שיגיד להם..

פגשתי את רפול, והוא אמר לי ללכת למשרד הביטחון ולהוציא את הרשימה הגולמית של ההרוגים.

וכשקיבלתי את הרשימה קיבלתי את שוק חיי, התרגשתי ובכיתי ולא הבנתי מה אני עושה עם זה רציתי להנציח 5 אנשים וקיבלתי 476 אנשים.

מנהל בית הספר עמל ב' שמעון גירנהוז שאל אותי למה הפנים האלה יהודה, הראתי לו את הרשימה והוא אמר לי,
"יהודה אתה יודע מה אתה מחזיק ביד? " ואני אמרתי לו זו רשימה של חיילים שנפלו במלחמת השחרור שקברו אותם וזהו והוא אמר לי "יהודה אתה מחזיק את הציונות".
הוא אמר לי היום 15 באוגוסט, השנה הייתה אז 98 , וב- 20 לאוגוסט יש לי פגישת מורים אני אעלה את הרעיון הזה בפגישה.
והוא עולה אליי ב- 11- 10 בלילה שמעון עולה בפנים אדומות ואומר לי, "אל תשאל מה קרה? ", ושאלתי מה קרה?, העלתי את הרעיון ו- 120 ידיים הרימו, ואמר לי נכניס הכול לאינטרנט, נחקור.
ואז שלחתי מכתבים לשר החינוך, הסוכנות ומנהלי בית ספר. והמכתב המרגש ששלחו לי היה מהקרן הקיימת לישראל שם ביקשתי לנטוע עץ לכל נופל, והם אמרו לי אתה יודע חשבנו על משהו אחר. שאלתי אותו איפה הוא נמצא הוא אמר ירושלים,שאלתי באיזו שעה הוא מתחיל הוא אמר 8 וחצי ואני אמרתי שאגיע קודם לכן.
אמרתי לו בו עכשיו נדבר ואמר לי שאנחנו רוצים לבנות יער, אמרתי לו שיעשו את זה רק מרשים הוא יקרא לאדריכל גנים שיבנה וימצא את המקום , ובסך הכל התחלתי ביום העצמאות ובאוגוסט שלחתי את המכתבים, ובראשון לרביעי 99 עמדה האנדרטה בלי שמות, שם היה טקס מרשים של 1500 איש, מנהלת המרכז אז נאמה ואמרה שכ- 100 בתי ספר יאמצו כל בית ספר חמישה שמות של נופלים ויחקרו.